לכבוד חג הפסח: ביקור מיוחד של המלך פרעה ביפו

 

רעמסס השני, שנוהגים לזהותו כפרעה מהגדת הפסח שלנו, ביקר ביפו (סביר להניח שביקר ביפו מספר פעמים), כאשר שב ממלחמת קדש, הפעם, בנסיבות דרמטיות ומשמעותיות, לאחר שעבר חוויה מטלטלת בה כמעט ואיבד את חייו, ואת צבאו…

יפו הייתה המקום הבטוח הראשון – בו יכול המלך להרשות לעצמו לנשום לרווחה ולהתאושש קמעא מהקרב… בהיותה "עיר מצרית לכל דבר", עם אניות מצריות בנמל, מקדשים מצריים על התל, חומה מבוצרת, כוח צבאי ימי ויבשתי גדול, עם יחידה מנהלתית גדולה שתחזקה את העיר וסביבתה.

ביפו הוא היה מוגן.

 

המלחמה, האימפריות וגיבורי הפרשה, הם פרקי מידע מרתקים ועצומים המכילים שלל סיפורים והיבטים, אך הפעם אני רוצה להתמקד דווקא במס' נקודות פריפריאליות היקפיות לנושאים המרכזים נקודות שנוגעות בנו – יושבי יפו של ימיינו…

* על "הנערין", הנסיכים הארץ ישראלים שהצילו את פרעה וצבאו.

* על הקשר בין נשותיהן של הניצים, המלכות נפרטרי ופודוהפה.

* ועל יפו – כמובן.  

 

בקצרה על רקע למלחמה

 

מלחמת קדש (דרום-מערב סוריה, בשנת ~ 1,274 לפנה"ס לערך, לפני כ~ 3,292 שנה לערך…), הייתה אחד האירועים הצבאיים החשובים והמשמעותיים ביותר של העולם העתיק. התנגשות אדירים בין שתי אימפריות חזקות, שני צבאות טכנולוגיים, למודי טקטיקות מודרניות לזמנן. ניהול קרב רכוב בקרב השריון הגדול ביותר של אותם זמנים, עם כ~ 5,700 מרכבות, כ~ 15,000 אנשי צוותי המרכבות, וכ~ 35,000 חיילי חי"ר… שנסוב על מאבק גבולות ושליטה במעברים בין שתי המעצמות.

היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שתועד ע"י שני הצדדים בפרוט רב, עם הסכם שלום מרתק בשתי השפות: בכתב הירוגליפי (במצרית פרעונית בכתב חרטומים המצרי) ובשפה האכדית בכתב יתדות.

העתק אחד מוצג בבניין האומות המאוחדות שבניו-יורק, והעתק נוסף במוזיאון הארכאולוגי של איסטנבול.

 

רעמסס השני

ימי השושלת ה- 19 (1305-1213 לפנה"ס), הם "ימי תור הזהב" של מצרים הפרעונית. ב- 1290 לפנה"ס, עלה לשלטון אחד מהענקים במלכי מצרים, איש יוצא דופן ו"גדול" בכל אמת מבחן: היה איש אדום שיער וגבוהה לתקופתו, חי כ-90 שנה! מלך 66 שנה, היו לו כ-100נשים וכ-200 ילדים…

איש צבא מחונן שנודע במסעות הכיבוש הרבים, מנהלן בחסד במפעלות הבנייה הגדולים (שלפי הגדת הפסח ובספר שמות, נבנו על ידי בני ישראל), וכן גם מגלומן גדול… כאשר הממצאים הגדולים ביותר שנמצאו במצרים: כמבנים, פסלים וכו' – שלו… עוד שלו … היא המלכה נפרטרי היפה והחכמה, שנצבה לצדו.

 

רעמסס השני מוזיאון הבריטי לונדון
רעמסס השני מוזיאון הבריטי לונדון

"הנערין"

 

רעמסס מגיע לקרב כשהוא עתיר ניסיון ומיומן, מוקף בצבא מקצועי גדול ומאומן, יוצא בראש הכוח ובו 4 חטיבות יבשתיות שצועדות ב"דרך הים" (העוברת גם ביפו), וכוח ימי שליווה את המסע באניות לאורך החוף. אגב הצעדה, מרחק נפער בין החטיבות,  והוא "נקלע" לאמבוש פשוט וקטלני בו הוא וחיילי חטיבתו אבדו את עשתונותיהם, נפוצו לכל עבר, ובמהירות מבהילה מספר הנפגעים היה קטסטרופלי… רגע לפני הכחדתם… מגיעה חטיבת "הנערין" מצילה את המצב ומשנה את פני הקרב. החיתים מבינים כי "המומנטום" חלף וזה מאפשר להם ולרעמסס "להתפשר" על חוזה שלום.

אז מי הם "הנערין"?

 

הנסיכים הישראלים מצילים את רעמסס

כוח ייחודי שנקרא בכתובים המצריים במינוח השמי שלא מקובל בצבא המצרי: "נערין" – בחורים צעירים. יש חוקרים החושבים כי אלו הנסיכים הישראלים: מצרים שלטה בחבל ארץ ישראל מאות בשנים ורצתה להבטיח את נאמנות המלכים הכנענים (בייחוד בעתות מלחמה כשגבה חשוף), המצרים נהגו לקחת את הנסיכים, יורשי העצר מארצם לגדול בארמון המצרי, כבני ערובה כי האבות שחששו לגורל בניהם לא העזו למרוד. מאידך, הנסיכים, בשנות חייהם הפורמטיביות גדלו בארמון עם הנסיכים המצריים, כתבו ודיברו מצרית וחשו קרובים למצרים, תרבותה, דתה, אורחותיה ולנפשות הפועלות בראשותה. כאשר הגיע יומם על כס המלוכה נטו לשתף פעולה עם עריצות מצרים. וכך, ברגע מכריע זה של ההיסטוריה, כאשר רעמסס נלחם עם קומץ החיילים שנותר על חייו – הם מגיחים משמשים בתפקיד הקריטי של הצלתו ומשפיעים על תוצאת המלחמה כולה…

המלכות נפרטרי ופודוהפה

ברוח "יום האישה" והעצמה נשית מאז… באתר הארכאולוגי חתושש, בירתה של האימפריה החתית, נמצא ארכיון מכתבים בשפה האכדית בכתב יתדות, המכיל התכתבות בין נפרטרי ופודוהפה, רעייתו של המלך חתושיליש השלישי, המדבר על תקווה לשלום בין מלך מצרים למלך החיתי ובין שני העמים. הלוח נמצא היום באנקרה במוזיאון לתרבויות אנטוליה. הגברים חתמו על הסכם שלום והנשים דאגו ליישמו, הן לא היו רק קישוט יפה לצד בעליהן (משמעות השם נפרטרי היא "בת לוויה יפהפייה"…), – אלא שתיהן שימשו במרכז העשייה המדינית והיו שגרירות טובות לארצותיהן.

והנה מכתב מנפרטרי:

 

"המלכה נפרטרי מארץ מצרים אומרת כך: אומרת לאחותי פודוהפה, המלכה הגדולה של ארץ החתים, אני, אחותך, בסדר, אני מאחלת לארצך כל טוב. כעת, נודע לי שאת אחותי כתבת לי ושאלת לבריאותי… כתבת לי בגלל יחסי החברות ויחסי האחווה בן אחיך, מלך מצרים, אלוהי הסערה הגדול יביא שלום, ויגרום לכך שיחסי האחווה בין המלך הגדול של מצרים ואחיו המלך הגדול של החתים ימשכו לנצח….ראי, שלחתי אליך מתנות כדי לברך אותך אחותי… לצווארך [שרשרת] מזהב טהור מורכבת מ-12 רצועות ושוקלת 88 שקל, בד פשתן צבוע לשמלה מלכותית למלך… סה"כ 12 כלי פשתן…"

 

נפרטיטי
נפרטיטי

 

יפו

נסו לדמיין את המעמד הזה  עם שובו של רעמסס מן המלחמה, אך נראתה יפו? האם הגיע באנייה או בכרכרה? איזה הערכות הייתה לפני הגיעו? בנמל, בתל? אך ניראה רעמסס? האם נכנס עם חיילי חטיבתו הנותרים? האם לבד עם פמלייתו? איזה אווירה שררה בקרב מחנהו? האם שמחו על ששרדו והצליחו להגיע למקום מבטחים יפו? או האם כאבו את מפלתם ואת החברים שאיבדו בקרב? אילו טקסים נערכו במקדש? אלו טקסים צבאיים נערכו? מה נאמר?  

אנו יודעים כי ציפתה לו הפתעה נעימה: שער ניצחון מפואר שנבנה לכבודו. אומנות השער נבנו מאבן חול קשה מסותתת ועליהן חרוטים, בכתב החרטומים, תאריו ושמותיו של המלך. השער  ניצב בפתחה המזרחי של העיר ובכניסה "למקדש הלביאה" שנקרא כך על שום גולגולת הלביאה שנמצאה בה, שבנה אמנחותפ ה-3 (1417 – 1379 לפנה"ס) , צייד האריות, כ-150 שנה לפני רעמסס השני,  והקדישו לרעייתו המלכה תִּיִי. שחזור לאומנת השער ניצב באתר המקדש ביפו, ואבני האומנות מוצגים במוזיאון יפו העתיקה.

 

ודאי נהנה המלך ממבשלת הבירה היפואית שנמצאה במטבח המקדש, או "מארוחת מלכים" שהתקינו לו מפירותיה המפורסמים של יפו או מפירות הים. ודאי נהנה מהבריזה שבראש התל, אולי רחץ בים להנאתו? אולי סייר בעתיקות והשרידים שהותירו אחריהם מלכי מצריים הקודמים, או ממופע פולקלור שהכין לכבודו השליט הארץ-ישראלי המקומי? אולי היה מפגש מרגש בין שליט זה לבנו מלוחמי "הנערין"?

עצמו עיניים וראו…

 

 

אניה מצרית
אניה מצרית