נטע דרור

נטע דרור, 36, חיה ויוצרת ביפו. היא בוגרת תואר ראשון במכללת ספיר בשדרות ועומלת על סיום תואר שני במדיניות ותאוריה של האמנויות בבצלאל. כשהיא לא באקדמיה, נטע עובדת כמעצבת אמנותית בקולנוע ובטלוויזיה – בין היתר בסדרות שטוקהולם, מגן דוד דרום והיהודים באים – והופכת בערך כל פרסומת על המסך שלכם לחוויה אסתטית שלא תשכחו (מקדונלדס, ויקס, שופרסל, פרטנר וקסטרו הם רק חלק מהמותגים שזכו לטאץ' שלה בפרסומות שלהם). 

 

נטע עובדת בעיקר באמצעות צילום, וידיאו, מייצבים תלויי מקום ורדי מייד; ובשנים האחרונות עיקר מאמציה מופנים לטרילוגיה שלה – שלושה פרויקטים שמשלבים בין טכניקות שונות:

׳עונת העפיפונים׳ – מתייחסת למרחב שנשאר אחרי – אחרי טראומה, אחרי פשע. היא מתבוננת בשאריות שנותרו ובסימני הדרך המספרים את סיפורו של אזור מרחב עזה. הפרויקט מורכב מפעולה במרחב, עבודות וידאו, צילום, אינסטלישיין ורדי מייד. 

׳אוסף׳ – פרויקט איסוף וקטלוג של חפצים מן המוכן. החפצים נשמרים ומוצגים בניילונים, קופסאות, מעטפות ותיקיות ממוספרים ומונחים האחד ליד השני. הקטלוג מייצר מראה של ראיות שיכולות בחיבורים והתבוננויות משתנים לייצר נרטיבים אחרים. הפרויקט הוא אישי, אך בו בזמן מספר סיפור קולקטיבי – אובייקטים וחפצים שמשמעותם תלויה בזמן, עדות ואירוע. הוא מקפל בתוכו את העיסוק בשברים והתפוררות, את הניסיון להבין ולאחוז בזמן הפורם את הכל.   

׳בוש׳ (שם זמני) – שם במרכזו את דימוי הגוף הקשור בשיער. הוא מעלה שאלות העוסקות בניכוס, טריטוריה, יחסי כוחות ונקודות מבט ששיער הערווה והעיסוק השונה והמשתנה של האינדיבידואל והחברה בנושא. באמצעות כתבים העוסקים בנושא וסקר שחיברה היא אוספת את החומרים ומביאה לידי ביטוי את המסקנות באמצעות צילום, וידיאו ומיצב.

 

בחודשים האחרונים הצטרפה לפרויקט אתר – רזידנסי האמנים במוזיאון יפו העתיקה. כאן היא ממשיכה את העיסוק שלה בפירוק והרכבה מחדש, באיסוף וזיכרון בעבודה המורכבת ממספר שלבים. 

 

"אגם הברבורים הוא פרויקט מתמשך שמקורו בעבודת צילום שירת הברבור. בצילום משנת 2017 קערת פורצלן מנופצת המתייחסת לתהליך הגסיסה ובסופו של דבר למוות ולפרידה מסבתא שלי. כפעולת המשך אספתי כלי חרסינה ופורצלן לבנים מזרים ומכרים במטרה לייצר ספריה לבנה. הספריה הלבנה עומדת בשלמותה למספר רגעים בלבד, היא השלם, הסדור, הקבוע, הקפוא בזמן ובהתאם הפעולה האנושית שתגיע תייצר שינוי במרחב, הפרעה, פירוק ושיבוש. 

 

המבקרים בספריה מוזמנים לבחור כלי ולנפץ אותו. בתהליך הספרייה מתרוקנת מהאובייקטים השלמים ולעומתה הרצפה מתמלאת בשברים. לכל כלי סיפור שמתנפץ לכדי רסיסים שמתערבבים יחד. כל מבקר בפרויקט מגיע בשלב אחר של ריקון הספריה והתמלאות הרצפה וחווה את המקום בצורה אחרת".

 

למה דווקא שבירה? מה מושך אותך בפעולה?

"השברים מספרים סיפור של שכבות, כמו בכל מקום שאליו מגיעים אנשים חדשים הם מייצרים שכבה נוספת, בונים בית חדש על שברי בית ישן, מוסיפים וגורעים. חלקם מודעים לדריסת הרגל שלהם, להיסטוריה של המקום וחלקם לא. יש מי שאינו משתתף במעשה השבירה. יש מי שצופה מהצד. 

מהלך ניפוץ הכלים מייצר לאורך הערב מעבר מאסטתיקה של השלם, הלבן, הנשגב לאסתטיקה של השבר, ההרס, הטראגי. העבודה מאפשרת לכל אחד לשהות לרגע בתוך מרחב של הרס ועדינות בו זמנית בדומה לחווית המציאות כשלם ומנופץ".

 

ומאיפה ההשראה? 

"מסוף המאה החמש עשרה, היפנים מתקנים כלים יקרים השייכים למסורת טקס התה הידועה בדרך שאינה מסתירה את הפגמים, הסדקים והשברים. אלא להפך, היא מבליטה אותם ומעניקה להם משמעות נוספת חדשה. את הכלים הם מתקנים לרוב על ידי תערובת מיוחדת של לכה ואבקת זהב. לפעולת ההרכבה והדבקה מחדש הזו, שמשויכת לפעולה אמנותית, הם קוראים קינטצוגי".

"מסורת הקינטצוגי מבקשת לאמץ את הנזקים, השברים והפגמים המתרחשים במהלך מחזור החיים בכמעט כל דבר בין אם הוא חי, צומח או דומם, ומתוך כך לעבור תהליך המשקם את האובייקט   הטראומטי או הפוסט טראומטי, על ידי שימור ׳הצלקת׳ –על ידי הרכבה מחדש, תפירה / הדבקה ושימוש מחודש באובייקט. פעולה זו מקפלת בתוכה את העיסוק בטראומה, שלמות, יופי, אסתטיקה, פירוק והרכבה, זיכרון".

"היפנים מאמינים שמשהו הופך לשלם רק לאחר שנפגם. ולכן במובן מסוים ערך האובייקט אפילו עולה לאחר התיקון. כך שהשבר או הסדק אינו מסיים את חייו של האובייקט אלא מאיר אותו באור אחר וחדש, מצביע על נקודה היסטורית חשובה ומשמעותית. ובנקודה הזו טמון הקסם."

 

פרויקט 'אגם הברבורים' יוצב ב"אתר" עד סוף ספטמבר ובסופו תבצע נטע פעולה של גריפת השברים בהשראת גריפת האדמה של האמן מיכה אולמן. 

"פעולת הגריפה כמו שופל המפנה הריסות מבנה, משטח את האדמה, מפנה את החלל בכדי לאפשר בניה חדשה, אך רק לכאורה כיוון שתל השברים הנוצר מנכיח את העבר".

 

בתמונה: נטע דרור. צילום: כפיר זיו