רוברט זלוטניק

 

 

רוברט זלוטניק הוא מעצב אופנה, מנהל אמנותי ומייסד בית האופנה ״Robert Zlotnick״. אבל לא רק. הוא גם פילוסוף של צלליות, מדען של גזרות, אוטודידקט ובעיקר מפץ וולקני של יצירתיות בעולם האופנה הבינלאומי.

 

"את ההשכלה שלי רכשתי מספרים, התנסות בשטח, לימוד עצמי של טכניקות תפירה, דיגום חופשי ובניית גזרות. בנוסף, זכיתי בליווי אישי של מנטוריות אהובות ובכירות בתעשיית האופנה בארץ – תמרה יובל ג’ונס וקלודט זורע."

 

רוברט נולד ברוסיה הקרה ומתגורר ויוצר בתל אביב החמה ובפריז המהפנטת. ובחודשים האחרונים עובד על סוד אופנתי כמוס, כאן ביפו העתיקה במסגרת תכנית שהות האמן של @אתר. 

 

הוא לא נח לרגע, חוקר ומתפח כל הזמן ולוקח חלק באירועי אמנות בינלאומים. לפני כשנה הציג באחת התערוכות המדוברות בארץ – "מסע בעקבות הבגד הישראלי״ במוזאון ישראל בירושלים – שהוקדשה לאופנה ישראלית לדורותיה, מהעשורים שקדמו לקום המדינה ועד היום, במוזיאון ישראל בירושלים. ולא פסח גם על פריז בה הציג את "דקו בוקו", תערוכה קבוצתית המפגישה בין אופנה, פילוסופיה, ספרות וקולנוע. 

 

אם היית נדרש להגדרה, איך היית מתאר את הסגנון שלך?

 

"סגנון היצירה שלי מורכב מאוסף צלליות המתמזגות עם הגוף בדרכים שונות. פריטים מסוימים רחבים ורחוקים מהגוף, אחרים נצמדים אליו ודגמים נוספים ממזגים בין שתי הצלליות, תוך הדגשת סילואט הגוף וטשטושו לפרקים. הצלליות אמורפיות ודינמיות, משולבות עם קווים פיסוליים ומינימליסטיים. שילוב זה, מקיים בכל אחד מהדגמים ממדים קוטביים כמו סימטריה וא-סימטריה, שקיפות ואטימות, קשיחות ורכות, חשיפה והסתרה, חופש וכליאה.

 

"האיכות ההופכית מקיימת משחקיות-מתמדת בפרופורציות של האלמנטים בבגד מבחינת אורכים, גדלים ונפח. גזרות ובדים הנשפכים על הגוף ומוכתבים על ידי תנועותיו, לצד דגמים פיסוליים וקשיחים המכתיבים או מסתירים את תנועות הלובש. אני עושה שימוש בצורות גאומטריות יסודיות המתחברות בדרכים שונות לבסיס הדגם, מה שניתן ראות רק במצב סטטי של פריסה.אבל כשלובשים את הבגד על הגוף הוא מתמלא באיכות חדשה, דינמית, בצורה, בהתאם לצורה בה הוא נופל ולתנועה בתוך הפריט".

 

מאחורי סגנון כל כך מחושב ומורכב וודאי עומד תהליך יצירה מיוחד לא פחות. איך הוא נראה אצלך? מאיפה אתה שואב את ההשראה שלך?

 

"האסתטיקה שלי ביצירה מושפעת מאמנות, פילוסופיה, מדע קוונטי, רוחניות, וואבי סאבי, אדריכלות קדומה, עכשוית וטבע. את ההשראה אני שואב מתהליכים אורגניים בטבע, כמו התפתחות של מינרלים, עולם הצומח, לידה ומוות, התכלות, גיאומטריה, אלכימיה, סאונד וויברציות, ציביליזציות עתיקות, תנועת גוף האדם, התנהגות אנושית, מימדים, חלל וזמן.

 

"התהליך היצירתי שלי הוא מעין מחקר מתמשך המתחקה אחר הזיקות המתקיימות בין שלושה אספקטים: תודעה, גוף ובגד. אני בוחן כל אחד מן השלושה כשלעצמו, ותוך שהוא משתקף במערכות ההקשרים הנרקמות בין אספקט אחד למשנהו. 

על צלחת פטרי, מוצבים אלמנטים מופשטים וחומריים. אלו משמשים מצע אסתטי ליצירה, בניסוי אינטואיטיבי, ויזואלי, תיאורטי ומעשי. תוך קיום מניפולציות שונות בדיגום חופשי ובתדמיתנות, אני מנסה לבחון את ה"תרבית" המתקבלת ולתרגם את הממצאים לסילואטות, לאלמנטים, לפרטים, לאווירה כללית ובסופו של התהליך – לדגם – הנוצר מהפשטה ומחיפוש אחר יסוד, תמצית. מפגש זה בין תודעה, גוף ובגד, יוצר סיפור ויזואלי ופיסי בן שלושה חלקים: הנראות של הדגם בפריסה, בתליה על הקולב ובלבישה. הסיפור מקנה לבגד את הפוטנציאל להיות משהו ללא הגדרה חד משמעית באמצעות טשטוש ההגדרות במידע הגנטי שלו. טשטוש שמקנה ללובש את חווית הוורסטיליות של הדגם ואת האופציה לביטוי ולהתנסות.

 

יש יצירה אחת שאתה גאה בה במיוחד? שמתמצתת את הסגנון הייחודי שלך?

 

"מדובר ב- Retrograde Motions, שיתוף פעולה עם לילך לבנה ובן גרין, מתוך סשן שצילמה וביימה סווטה שלגובסקיה. 

לילך (פרפורמנס) ובן (מחול) הכירו זו את זה לראשונה על הסט בו צולם הסשן, ואף על פי שלא הכירו לפני כן, במפגש, נוצרו רזוננס וכימיה שאיפשרו להם להתחבר לבגד שלבשו ולחוויה משותפת של שניהם באופן שמבטא סימבולית, ויזואלית, קונספטואלית ותחושתית – כל האלמנטים הפונדמנטליים ביצירה ובתפיסה שלי. הייתי מתאר את זה כמו מפגש אקראי לכאורה בין גופים רנדומליים בחלל. הם מתנגשים ומתקשרים עם ו״בתוך״ החלל, אחד עם השני, מתמזגים לתודעה אחת ומשנים את צורתם באופן דינמי ואורגני, סוג של מטמורפוזה או המפץ הגדול".

 

מתוך: Retrograde Motions
מתוך: Retrograde Motions