משה פישזון

לפני מלחמת העולם השנייה שהה בפריז והושפע מהאימפרסיוניסטים הצרפתים. במלחמה נסוג עם הצבא הפולני לרוסיה, שם נשבה ונשלח לסיביר. היה אסיר ציון במחנות העבודה עד שנת 1955. לאחר שהשתחרר נישא וחי בלנינגרד עד עליתו ארצה ב-1958. בישראל ביסס את עצמו כצייר ועבר בהדרגה מאימפרסיוניזם לאקספרסיוניזם והושפע רבות מחיים סוטין.

בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 נסע מספר פעמים לפריז ולניו יורק והציג שם את עבודותיו נושאי עבודתו סבבו תמיד סביב העיירה היהודית. בתקופה זו איבד במידה משמעותית את מאור עיניו בעקבות מחלה. למרות זאת, המשיך לצייר עד יום מותו.

אלכסנדר בוגן כתב עליו: “נושאו הוא האנושי באדם ובנוף. רגשותיו – יחס אנושי ולירי של האמן לסביבתו.”